עידוד כמנוף

"העידוד כמוהו כהזנה. חוסר עידוד הוא הרעבה. ביקורת היא הרעלה"..     דריקוס

מהו עידוד?

ע"פ מילון אבן שושן: "אימוץ וזירוז, חיזוק רוחו של האדם לעשות ולבצע דבר מה".

ע"פ הפסיכולוג אלפרד אדלר: "עידוד היא אומנות המעלה את תחושת הערך העצמי של האדם מחזק אותו, מצמיח ומשפר את דעתו על עצמו. "

לפי דרייקוס  העצמה = ENCOURAGEMENT  מטרתו של העידוד הוא הגברת תחושת הערך והביטחון העצמי של הילד.

כל ילד משול לשתיל רך, שזקוק לטיפוח כדי שיפרח. מהו הטיפוח ? זהו העידוד- המזון הרוחני  והמפתח לצמיחה. במילים אחרות  החמצן בעזרתו יתפתח פרח מניצן.  כולנו זקוקים לעידוד כמו לאוויר ,למים ולמזוןילד שגדל באווירה מעודדת לרוב מגיע למסקנה שהעולם הוא מקום בטוח, ושהוא שייך אליו מעצם היותו הוא. יש לו אומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות. הוא מאמין בכוחות עצמו.

 איך נבנית תדמית עצמית חיובית? ילד חווה רצף חוויות מעודדות-  מרגיש בעל ערך- מרגיש שייך שגורמת להגיע למסקנה - "אני טוב", "אני מוצלח", מצפה להצלחה ומצליח, מקבל כבוד והערכה, נהנה, נפתח לסביבה, מתקדם, מעורה  וחוזר חלילה.למרות הצורך בעידוד בכל שטחי החיים, כל כך קשה לנו לעודד מדוע? 

לרוב הנטייה היא להתמקד במה שחסר. את הדברים הטובים אנו נוטים לראות כמובנים מאליהן, ועל דברים הפחות מוצלחים מעירים כדי לתקנם - כי זה מפריע ובולט לעין.  לצערנו, הרבה פעמים הילדים נכנסים למעגל המוביל לפיתוח דימוי עצמי שלילי:רצף חוויות מייאשות מסקנה - "אני לא טוב", "שום דבר לא מצליח לי" ציפייה לכישלון , כישלון, תחושת השפלה וכאב , הילד עסוק עם עצמו, נסגר לא מתקדם, מיואש, "אני לא טוב", "אני כישלון" וחוזר חלילה.

מלמדים אותנו לפחד מכישלונות ומשגיאות. כשילד רוצה להתנסות להרגיש את היכולות שלו לעשות דברים לבד, ההורה הכל יכול בעיניו אומר לו:"אתה קטן, תזהר שלא תיפול שלא תשבור"  וכו...אם הוא לא הצליח ההורה אומר "אמרתי לך" "לא הקשבת ".... הילד לומד לפחד לנסות.

הילד נדרש להוכיח את עצמו, אך הוא טעון  בפחדים, רגשי נחיתות ולומד להסוות את עצמו בכל מני דרכים ולהעלים מהסביבה את חולשותיו, את כישלונותיו .

לפי דעתו כדי להיות בעל ערך ומצליח עליו להיות מושלם, לא לטעות, אך הוא יודע שאינו כזה, ולכן בדרך כלל חי בהרגשה שאין לו ערך וקשה לו עם זה. ילד הכי זקוק לעידוד כשקשה לו או לא מצליח כפי שקיווה . מטרת העידוד-להביא לחיזוק באמונה בכוחותיו וביכולתיו.

לעזור לו לצמוח עם מה שיש לו.

לנטוע בו את האומץ הלב להיות בלתי מושלם- לקבל את עצמו כפי שהוא, לחיות את חייו בלי פחד מפני השפלה או זילזול "איך אראה? מה יגידו? מה יחשבו עלי? מה אם יגלו את חולשותי? זהו אומץ לב להאמין בעצמו  ולתת אמון בזולת .

יחסינו לעצמינו קשור קשר הדוק ליחסינו לזולת, לכן קשה יהיה לעודד את הילד כל עוד לא למדנו  לעודד את עצמינו.

עידוד - מהמילה "עוד"  בא לחזק את הקיים. אי אפשר לחזק את מה שאין! למשל, אין טעם להגיד לילד חלש בלימודים שהוא מאד כשרוני. אך בהחלט אפשר לחזק אצלו את כוח הרצון, את ההתמדה, את הנחישות וכו'.

כל ילד זקוק לעידוד ללא עידוד אפשר לשרוד, אולי, אך אי אפשר לצמוח.

מספר עקרונות ביסודות העידוד - הבסיס ההכרחי לעידוד - הוא יחס של כבוד הדדי  הקשבה, קבלת רגשות, רגישות, כנות, תגובה אמפאטית.

• לקבל ולהעריך כל אדם כפי שהוא, וגם את עצמינו,ללא תנאים.

• להדגיש את החיובי - לחפש את ה"יש" במקום להתמקד ב"אין".

• עידוד הוא  מבט, מילה חמה, חיבוק, אוכל טעים, הקשבה ,שיחה, חיוך , מגע 

• יש להעניק עידוד על השקעה, כי שם הוא נחוץ ולא רק בתוצאה.-להעריך ולשבח את המעשה ולא כפי שנהוג -את העושה.

• ללמוד מטעויות: טעויות הן אנושיות, הן חלק מהחיים, כולנו טועים, ומטעות אפשר ללמוד. מי שלא עושה לא טועה.

נזכור: עידוד הוא כמו מזון -

להאכיל = לעודד, להרעיב = לא לעודד, להרעיל = לבקר ולהשפיל. 

"לכל אחת מתכונותיו של ילד יש תכלית, ויש לעודד אותה.כל ילד נושא בקרבו משאבים נפלאים ויכולות שיספיקו לו לכל ימי חייו, הדרך שבה תגדלו את הילד תשפיע לא רק על חייו, אלא גם על חיי ילדיו וילדי ילדיו"  (מתוך "הדרך לחיים של משמעות" - חכמת הרבי מלובאביץ‎'‎‏:‏)