מה קורה כשאנחנו מבטלים רגשות של ילדים וכיצד אנחנו עושים את זה מבלי להיות מודעים לכך?
- שולמית סנדרוביץ
- 29 בינו׳ 2024
- זמן קריאה 2 דקות
כל מה שהורים רוצים לעשות למען הילד זה שיהיה לו טוב, שהוא יהיה שמח, מאושר ובריא.
התגובות של ההורה לא תמיד מתאימות למה שבאמת קורה לילד.
למשל, כשילד נופל ומקבל מכה ומתחיל לבכות, אימא ישר רצה אליו,
מחבקת אותו ואומרת לו "לא קרה כלום", "הכל בסדר", "זה לא כואב"...
דוגמא נוספת: כשאימא מגישה לילד אוכל שחיממה, הילד אומר לה:
"זה חם מאוד..."
אימא בתגובה: "מה פתאום? זה בכלל לא חם. תאכל!"
מה שקורה במקרים כאלה כשהאימא מגיבה בצורה כמו: "זה שום דבר", מה פתאום?" הילד מתחיל לכעוס, לבכות ולהתעצבן.
ומה קורה לאימא באותו רגע? היא לא מבינה למה? מה אמרה? מה עשתה שהילד מגיב בצורה כזו? היא מנסה להרגיע אותו והוא כועס ובוכה עוד יותר.
מה קרה פה בעצם?
התגובות של האימא, והתגובות של הילד הן טבעיות, כל אחד מגיב לפי ההרגשה שלו, זה קורה לכולנו כהורים וגם בתור בני זוג.
כל מה שהילד מבקש מאימא כשהוא נופל, או כשהאוכל חם, או כשמשהו מפחיד אותו ,זה להתחשב בכאב שלו, במה שמפחיד אותו, או לא נעים לו. חשוב לתת לילד שבוכה או משתף במה שהוא מרגיש לגיטימציה.
הבכי של הילד הוא למעשה איתות שחלק מהצרכים הרגשיים שלו לא מסופקים כי לא מכירים בכאב, בפחד או באי הנוחות שלו. כאשר הצרכים של הילד לא מסופקים הוא חש שלא רואים אותו ולא נותנים לו אישור למה שהוא מרגיש. זה יוצר אצלו בלבול.
"מה? זה לא נכון לחוות כאב או פחד?" חושב לעצמו הילד וזה כי אומרים לו ש"זה שום דבר!".
ילד לא תמיד יודע לבטא את הרגשות שלו או להסביר את עצמו, ולכן הוא בוכה ומתעצבן ומשתולל.
בואו ניקח את הרעיון הזה גם לסיטואציה של זוגיות.
אישה באה לספר לבעלה על מישהי בעבודה שדיברה אליה לא יפה וזה הרגיז אותה. הבעל מגיב בביטול ואומר לה: "זה סתם נדמה לך! לא יכול להיות!"
איך ההרגשה?
זה מאוד מרגיז ומעליב, כי הוא ביטל את הרגשות שלה כשהיא שיתפה אותו, כל מה שהיא רצתה, זה הקשבה והתחשבות ברגשות שלה מצד בעלה ולא ביטול.
יש כמה אפשרויות להתייחס ולהגיב, במקום לבטל את הרגשות של אחרים
במקום לקבוע עובדה כמו: "זה לא כואב" אפשר לחבק ולשאול את הילד:
"מה אתה מרגיש?", "זה כואב לך? איפה כואב לך?".
בצורה זו אנו יוצרים אמפתיה, שיח, התייחסות עניינית למצב שבו הילד נמצא באותו הרגע. אנו מאפשרים לגיטימציה וזה מה שבדרך כלל הילד מבקש מאתנו – שנכיר בחוויה שלו נקשיב ונתמוך בו.
חשוב להמתין לתשובה בסבלנות רבה, כי בכל זאת הילד צריך קודם כל להירגע. לא לבטל כלאחר יד ולהגיד "כלום לא קרה"! כי כן קרה וזה כואב או מפחיד, זה לא משנה מה קרה, זאת ההרגשה שלו ואין לנו מקום לשפוט אותה.
